Nir Shitrit | ניר שטרית

השיטה

במשך עשר שנים עסקתי בקסם העתיק של להיות בלתי נראה, ואחת השאלות שאני עדיין מחזיק היא – אם יש דבר כזה שנקרא מקרה

ואני עדיין גם אם הרבה פחות קורא

וכל הזמן יש לי פנטזיות של אני מורה

וכבר הרבה פחות מרגיש שאני טועה

והרבה לא מבינים איך אני פשוט שוהה

אבל אני אומר שאני נאמן לקריאה

והכל התחיל בקסם של השירה

ובין אם הייתה או לא הייתה שם בחירה

-אני עדיין כל יום מתגעגע לזירה ש

בה אתה מוצא את עצמך בזמן אחר, בה אתה רוצה רק להישאר, משם אתה לומד לא למהר ולשם החלטת שאתה תמיד חוזר

ומשם אתה מגיח אל ההופעה

ועוטה עליך דמות ויוצר לך מסיכה

שתשאיר אותך מוגן וגם חשוף איפה שאתה

אלה הם שני הצדדים של השיטה

השם הוא ניר את הנשמה אני מאיר את החכמה אני מסביר את החיים אני מוקיר ואת המוות אני מכיר, את האור אני מחזיר את הקשר אני מתיר אם לא שמעת אז תכיר בוא תשמע את התחביר, בוא תבין מה לא פתיר, בוא תראה משהו בהיר, בוא תשמע מה לא שדיר, אני אישית אחד שמזכיר את האמת לכל מי ששכח, אם חסר לך בוא תיקח בשבילי זה לא מסובך

הטוב

מתערער בקלות והולך לחנות להיזכר במשמעות של המטרה

וזאת לא טעות יש לזה סיבה, ועל המדפים שלי בבית יש פילוסופיה ותורה

אבל לא סתם תורה אלא תורת הסוד כי – אני כל הזמן צמא ומחפש עוד. להיות ראשון בחנית החוד ו- להזכיר לכולם פה מה זה באמת כבוד

ובשביל זה השיגרה שלי נראית רגילה, אני מכין את כל התנאים להשראה, ואני מכיר לעומק את הכוחות של הרע כי

אני הופך אותם להיות הכוחות של הטוב 

(קל גבר קל תן לי רק טיפת מזל, כתבתי הוק כמו סטטיק ובן-על)

בא לי

שנה שלמה ראשונה ישבתי בדירה שלי מול השקיעה מרוצה

ולא היו לי רהיטים, היה לי רק מחשב וכיסא

ולא היה לסירים שלי מכסה

הייתי שומע מוסיקה ויוצא לעשות הליכות ברחוב ולחשוב, והייתי כל הזמן נשאר קרוב אל מי שפותח לי את העיניים בראש, מי שמתעורר בבוקר אל הגוף

מי שדומה אבל לא לגמרי זהה למי שמדי פעם מרגיש שהוא רדוף

מי שדומה אבל לא לגמרי זהה למי שלא שולט בעצמו לפעמים וחצוף

(מי שדומה אבל לא לגמרי זהה)

כשהמכוניות נוסעות מולי אני משפיל את המבט למטה ומסתתר

כשאני הולך בירידה ועם הגב אני מקיף את הכל וממשיך את המשחק של

להיות פלא, להיות רוח וחומר

אני חוזר הביתה איפה שיש לי אוכל

איפה שיש לי מסך טלוויזיה, לא בקטע של תוכניות טריוויה כי

זה טריוויאלי זה לא בא לי, בא לי

העצים והאלים

אני כותב את המנפיסט שלי באמנות עכשווית, כל מה שמעניין אותי זה עוד תגלית, כל מה שאני עושה זה רק מביט אל כל מה שיפה בכל תדמית

איך אתה רוצה להיות? – תחליט. טוב או רע או נצחי, או מחיק

ואם הבנת משהו אז תפסיק. תשתיק את הפלאפון שלך וגם את הפה שלך תשתיק

ואל תקשיב לכל מה שמרחיק אותך

ותהיה חשדן כלפי מה שמצחיק אותך

ואל תחשוב שהכל זה איזה שטיק, תהיה מוכן כבר לחולל את התפנית שתחליף לך את כל ההגדרות בתפריט ותוציא אותך מהסרט של אותו התסריט

תהיה מבריק! תעבור דרך החושך, אמא שלי היא סילביה, אבא שלי הוא משה

ואת שניהם אני אוהב, את השמש והירח, ואת איך שאני שוקע ואת איך שאני זורח, ולפעמים אני זורח ולפעמים אני שוכח, אבל אני אזכור להשקות את הצמח שמגדל את הפרח

כי העצים נותנים אוויר לנשום, והאלים הם שאמרו לי שאני צריך להיות ראשון

המוזר

אני לא מבין אני לא מבין אני לא מבין אנשים

ועדיין ובכל זאת אני מנסה להרשים

וחושב למה בשבילי הם כולם כאלה קשים, ומה לעזאזל הם כולם מרגישים, ולמה בעיני הם כולם סוג של פושעים, ומהאני חושב שהם כולם דורשים, וכן אני משחק עם נחשים

כולם חורשים את השדה כדי שיהיה מה לאכול אני פורש משם אני הולך אני כבר לא יכול לסבול, גם היום כמו אתמול, אותו הדבר כמו עוד גרגיר חול בתוך הכל. נופל מלמעלה למטה בשעון, סוג של שיגרה של דיכאון, אחד מההמון, עד היום ההוא שהתברר לי שאני הולך אחרי הגאון

אני הולך אחרי המוזר, יש מי שהלך אבל אף פעם לא חזר, כל מה שנראה לך זר הוא בשבילי הכי מוכר, ומה שאצלך שבור אצלי הוא מחובר

אני חתול אתה עכבר. מי שאתה שכחת הוא מי שאצלי קודם כל מוכתר, ומה שאצלך לא ברור אצלי מוגדר, ומה שלך אסור – לי מותר

וכשאתה תלך אני נשאר, וכשאצלי חם לך קר, אני חי היום אתה אולי מחר, אני טועם מתוק – לך מר. אתה גלוי – אני גם נסתר, אצלי יש חופש אצלך בטח משטר

המעיין האמתי הוא אצלך מדבר! בוא תיזכר בקווי המתאר

על סוס עם כידון

יש לי פה את שון עם הקלשון ואני לא הולך לישון

אתה מפריע לי בדרך אני זורק אותך לקישון

אחד מארבעת הנחלים בבראשית הוא פישון

האחרים הם החידקל הפרת והגיחון

גדול בתורה הייתי מקובל בתיכון

לא הייתי צריך לקנות סנדוויצ'ים מהמזנון

הייתי מקבל אוכל מהבית

הגעתי מהגלגול הקודם כבר עם סגנון

בבינה וחכמה אני מרחיב את האישון

רץ הרבה לפני שמכריזים אתה- היכון

לא מבזבז את הזמן שלי על העיתון

פלאפון על שקט אז לא איכפת לי מה הרינגטון

יש סצינת ראפ טובה בראשון

עוד אף פעם לא כתבתי לעצמי פזמון

הכי שונא שעושים לי חידון

מסתובב בשכונה שלי על סוס עם כידון

האמת

אני השופט דיין האמת החי המת בבוא העת הכותב בעט, המקבל עונש כרת הלא-ממהר המאט את הקצב, האוהב את המילה העברית תוגה שהיא עצב

הלא-אוכל המלא-הריק הפורש לנידחות הגיבור השותק הזוכר הצודק החוקר הבודק השלם התם המתבונן החכם הקר החם החושב בקטן הלא-מודע בעל החותם, שכחתי כל מה שצריך לדעת אני ברייה חדשה ונשמה זורחת

נקודת אור שאני משקף במראות שהן גבול לרוחות טהורות וחולות שנושבות בין קירות האובסקורה בסתרי תעלומה של חומר וצורה וחלק חושבים אני בחור חלק בחורה ורוב הזמן אני בחור טוב לא בחור רע

תוצרת ישראל השם של יעקב אחרי שהתגבר על המלאך ויצא בירך והבין שהוא גם עולה וגם חוזר, ו- בקול שלו אבל כשהוא עם הידיים של אח שלו אבא שלו בוחר

אני צח ואדום כמו הדוד של הכלה אני כותב זרם תודעה בעצמאות על מגילה כמו ביטניק, או נביא, אני מרוכז במה שאני מביא אני עוד הייתי כשהיה טלפון קווי ו- מחשבות מופיעות באסוציאציות חופשיות ומוסרות ככה סוד באופן טבעי

הקדשתי לכל אחד מההורים שלי סרט לא יכולתי לעשות את זה אחרת לא מזיז לי שהאמנות שלי לא מוכרת התודעה שלי בוערת

הנשמה שלי חוזרת בקרוב למקומה ועד אז היא באה לעשות כאן משימה

על איכות היצירה שלי לא מתפשרת ומולי היצירה שלך נופלת מעצמה אם בכלל היא יכולה לקרוא ככה לעצמה, כי

יש חיקוי ואני מכין את השיקוי כל יום מחדש בשבילהריפוי וגם בגלל הפיתוי ש- אפשר לתת לרוח ביטוי וסיכוי להופיע בעולם הזה